קונצ'רטו בלה מז'ור לכינור, מס' 5, ק' 219, טורקי

אלגרו אפרטו

אדג'יו

טמפו די מינואטו – אלגרו – טמפו די מינואטו

(1775, משך הביצוע כ-31 דקות)

אביו של מוצרט, לאופולד, היה המורה המוביל לכינור באזור זלצבורג, ולכן אין כל פלא שכאשר התחוור כישרונו המוסיקלי הנדיר של מוצרט הילד, הוא לקח לידיו כינור בנוסף לפסנתר. הכינור היה הכלי שבו ניגן מוצרט באופן סדיר בתזמורת החצר ובסיבובי הופעות בהדרכת אביו. רק לאחר שעזב את החצר והתיישב בווינה ב-1781, כלומר כשפחתה המעורבות הישירה של אביו, החל מוצרט לקדם את עצמו כנגן פסנתר.

בחינה של כלל הרפרטואר של מוצרט מגלה שמרבית היצירות לכינור חוברו בתקופת שהותו בזלצבורג, ובכלל זה חמשת הקונצ'רטי, כשהמאוחרים חוברו כולם בין יוני לדצמבר של שנת 1775 – בחודשים שקדמו ליום הולדתו ה-20 של מוצרט. הקונצ'רטו מס' 5, האחרון שחובר בזלצבורג, הוא הבוגר והשאפתני מכולם.

הסגנון הטורקי, או "א–לה טורק", שהיה נהוג בימיו של מוצרט, התייחס למוסיקה שמקורה בתזמורות צבאיות שבין כליהן יש פיקולו וכלי הקשה טורקיים (מצילות, משולשים, תופים, פעמונים), או למוסיקה שחיקתה את האפקט של תזמורות טורקיות. המלחינים שעשו שימוש בסגנון לא ביקשו לשחזר את המוסיקה הטורקית אלא לעורר הקשרים שהשתנו בהתאם לצו האופנה: לעתים היו אלו דימויים של עולמות רחוקים ואקזוטיים; לעתים המטרה היא אחרת…