פואמה לקול ותזמורת
המהווה פרק הפינאלה לפרוייקט המוזיקאלי ׳דהרמה׳ מאת גיל שוחט

.
הדהרמה הינה מיסודות הפילוסופיה של הבודהיזם וההינדואיזם, אך רלוונטית לכל הדתות והאמונות.
.
מבחינה אסתטית, הדהרמה שואפת לדיאלוג בין הוויות רוחניות גבוהות, מעבר למוחשי, מעבר לחיים ולמוות, מעבר לקטגוריות של זמן ומקום. לאחר למעלה מרבע מאה של יצירה בעולם הקונצרטנטי, הוציא המלחין והיוצר גיל שוחט יצירה מוסיקאלית רחבת היקף מפרי עטו, כאשר לראשונה יצירה זו משלבת ג'אנרים עכשוויים אשר מנהלים דיאלוג עם מסורות של מוסיקת-עולם.
.
אוסף הכתבים המרכיבים את היצירה, אותם בחר שוחט בקפידה, הינם מסע אשר תחנותיו הינן שירה המסופוטמית, פסוקי תנ"ך, בכתבי קודש עתיקים, תפילות יהודיות בעברית ובטיגרית, שירה סינית עתיקה, שירה ונבואה בודהיסטית, ושירה מודרנית באנגלית, צרפתית, גרמנית, ערבית ועברית. את פרק הסיום, המוקדש כולו לאהבה, מהותה והוויתה, ביסס שוחט על המשורר הערבי חליל ג׳ובראן, והפואמה שלו ׳אהבה׳. שוחט ערך את הטקסט, הלחינו, וייעד אותו לזמרת מירה עווד.

 

הפואמה המקורית:

׳כאשר רומזת לך האהבה, לך אחריה
אף שדרכיה קשות ומכבידות.
ואם כנפיה מרחפות מעליך,
התכנס תחתן,
אף שהחרב הנחבאת בין נוצותיה עלולה לפגוע.
כאשר היא דוברת האמן לדבריה,
אף שקולה יהפוך בחלומותיך כרוח צפון בענפי הגן.
האהבה תכתיר גם תוקיע, תרומם אף תשפיל.
היא אשר תרום למלוא גבהך
ותחבק אמיריך העורגים לשמש ,
גם תשפיל רדת אל שורשיך הנאחזים בקרקע ותזעזעם.
כגבעולי חטים תלקטך 
תחבוט שיבוליך עד ערום תהיה,
תטחן אותך עד דק 
תלוש ותקלה והיית לחם קדש לפולחן האל.
כל אלה תעשה האהבה לך,
וידעת פשר לבבך ובידיעה זו היית לניצוץ מחיי הלב.’
ג'ובראן חליל ג'ובראן (1883 – 1931) [Khalil Gibran]