אביה קופלמן, מלחינת הבית, בראיון עם נגנית הויולה טביאה צימרמן

דצמבר 26, 2017
אביה קופלמן, מלחינת הבית, בראיון עם נגנית הויולה טביאה צימרמן
טביאה צימרמן 
(Copyright: Marco Borggreve)

ד
אחד השמות הראשונים ברשימת האמנים אותם רצינו לארח העונה במסגרת חגיגות השמונים שלנו היה שמה של טביאה צימרמן, אחת מנגניות הוויולה החשובות בעולם כיום, ואנו שמחים ונרגשים לארח אותה השבוע בקונצרט הרביעי בסדרה הקלאסית בעונתנו ה-80 (יום ד', 27.12.17 בשעה 20:00).

-
יחסי הקרבה-אהבה ארוכי-השנים בין טביאה לבין התזמורת, אותה היא מכנה 'הבית השני שלי', הם הדדיים (יעידו על כך הרגשות הגואים בחזרות שלנו השבוע, ולא רק בשל הצלילים החמים והיחודיים של הויולה של טביאה ושל נגני התזמורת המציפים את האולם במהלכן), ולקראת הקונצרט ערכה עמה מלחינת הבית שלנו, אביה קופלמן, ראיון מרתק בו היא מספרת על תחילת דרכה כמוזיקאית, על התפתחות הקריירה שלה והאתגרים הצפויים לה בהמשך, על תפקידה של המוזיקה וחלוקת הזמן שלה בין נגינה, קריירה, ומשפחה, ועוד.


-

ספרי קצת על היצירה של ינעם ליף שאת הולכת לנגן השבוע. מה תפס אותך בה?

אני מאד אוהבת את היצירה, היא מאד מיוחדת. ניגנתי אותה פעם בבכורה ב-1998 אחרי הולדת בני יובל. אני אוהבת את הצבעים שבה, את השקיפות של התזמור, את האופי השונה של הפרקים. יש בה הרבה מקום לביטוי לויולה, והאיזון מול התזמורת מאד נכון - שלא כמו בהרבה יצירות אחרות לויולה ולתזמורת, בהן הסולן צריך להיאבק מול התזמורת.
0

את מנגנת הרבה בכורות, הרבה יצירות חדשות, ישראליות, גרמניות. כיצד את בוחרת אילו יצירות לנגן? מה גורם לך להחליט על יצירה שהיא זו שתתני לה חיים?
ד

פעמים רבות הסיטואציות עצמן מובילות לזה, הזדמנויות שעולות, הכרות עם מלחינים. שיחות עם מלחינים מובילות לעיתים קרובות למציאת שפה משותפת, ואז הרבה יותר קל להתחבר ליצירה, כשמבינים מה ומי עומד מאחוריה. עם זאת, חלק גדול מהיצירות אני מנגנת פעם אחת בלבד, בין אם זה משום שלא הצלחתי לשכנע את התזמורות או מסיבות אחרות. זה חבל, כי לאחר כל העבודה הקשה, אחרי קונצרט אחד בלבד יש תחושה שלא מכירים עדיין את היצירה.
@

בשנה שעברה התמזל מזלי לנגן בבכורה יצירה של מלחין שוויצרי בשם מייקל ז'ארל (Michael Jarrell), אותה ביצעתי ארבע פעמים. איתו היה לי תהליך עבודה צמוד, הוא כל פעם כתב רעיון ושלח לי כדי שאנסה אותו, ממש כמו במעבדה, כי רצה לבדוק שזה עובד ושאני ממש מתחברת לרעיון. זה היה מתיש ולפעמים מעצבן, אבל בסופו של דבר יצא שנקשרתי מאד ליצירה.
2

אני אוהבת שהיצירות מובנות, שיש קשר מוטיבי, תחושה שיש סיבה לכל צליל ושלא סתם הדברים נשמעים במקרה טוב. יש מוזיקה שאני לא מתחברת אליה, מוזיקה של ארוו פארט, למשל, אני לא יכולה לנגן. היא משפיעה עליי בצורה הפוכה מאשר על אחרים, אני נהיית עצבנית (צוחקת). גם מוזיקה מאד רועשת ורפטטיבית אני לא אוהבת.
9

אולי שאלו אותך זאת כבר אינסוף פעמים, אבל אני בכל זאת סקרנית - איך קרה שהתחלת לנגן בויולה? זה נדיר מאד, הרי לרוב בגיל צעיר מתחילים בכינור.

אכן התחלתי ללמוד ויולה בגיל שלוש. האחים שלי ניגנו כולם, כינור, צ'לו. הייתי נוסעת עם אמא לקונסרבטוריון כמעט כל יום לשיעורי מוזיקה של האחים שלי. לאחר שביקשתי לנגן במשך חצי שנה באופן עקבי, היא הביאה אותי למורה לכינור דיטמר מנטל (Dietmar Mantel). הוא פגש אותי והציע שאנגן ויולה, שיהיה לי כלי משלי. הוא היה המורה הראשון שלי ולימד אותי עשר שנים, עד שהויולה כבר הפכה להיות לגמרי חלק ממני. אני חייבת לו הרבה, הוא מוזיקאי ומורה יוצא דופן. כשעבדתי כיועצת למוזיקה קאמרית במרכז למוזיקה משכנות שאננים ירושלים, הבאתי אותו לישראל גם ללמד, יחד עם ליהי קרסנובסקי ומנחם ויזנברג שעבדו איתי שם. הוא היה מטורף על מוזיקה קאמרית, ולימד הכל דרך מוזיקה קאמרית - טכניקה, הקשבה, מוזיקליות. הוא היה עובד בהתחלה מאד לאט, קריאה ונגינה, כדי לתת יסודות טובים,  ואחרי זה התלמידים היו מתחילים להתקדם מהר מאד. למדתי ממנו את דרך ההוראה הזו, וכיום גם אני מלמדת כך.
0

את נמצאת בטופ של הסצינה המוזיקלית כיום. מה האתגרים שלך היום, מקצועית, לעומת למשל לפני 20 שנה? מה השאיפות שלך לעתיד, החלום הכמוס שלך?
ד

האתגר שלי הוא בעיקר לשמור על איזון. איזון בין קונצרטים, אימונים, הוראה, ביצועי בכורה. אין לי חלום גדול אחד, וזו שאלה שתמיד שאלו אותי, כבר בגיל 15 כשזכיתי בתחרות. השאיפה שלי היא להמשיך לעשות את מה שאני עושה בלי ליפול לשגרה, אני מאד לא אוהבת שגרה. הוריי היו נוצרים פוריטנים, שחיו חיים מאד מסודרים, כל יום דומה לקודמו. הם היו מאושרים כך, אבל אני תמיד רציתי לחיות אחרת, להסתובב, לשמור על עניין, לעשות הרבה, להשפיע אולי קצת על העולם המורכב שלנו.
ד

זה מחבר אותי לשאלה אחרת שרציתי לשאול אותך, איפה את עומדת בנושא הזה של השפעה על העולם. לא מעט מוזיקאים שאני מכירה בוחרים במקצוע הזה בין השאר כדי לעשות את העולם טוב יותר, להשפיע, להותיר חותם. אבל משיחותיי עמם עולה שעם השנים חלקם מתבדים, מתפכחים. מה תחושתך?
ד

אתן לך תשובה מאוזנת. אני לא עושה מוזיקה כדי להביא שלום עולמי. אין לי אשליות שזה אפשרי, לא. אבל בואי נגיד שבלי מוזיקה העולם היה פחות טוב ממה שהוא עם מוזיקה. דרך ההוראה במיוחד אני מרגישה שהשיח שלי עם התלמידים הוא לא על היצירות עצמן, אלא הוא הרבה יותר עמוק ורחב. אני לא צריכה לומר לתלמידים שלי להתאמן הרבה, אני מדביקה אותם בהתלהבות, בעשייה. אני עוסקת איתם בהיבטים של אישיות, אופי, מעשים…. וכן, ברבות השנים אני חושבת שאני מרגישה שעיצבתי לא מעט מוזיקאים צעירים, ושם ההשפעה יותר ישירה מאשר דרך אולם הקונצרטים. התקשורת באולם הקונצרטים מוגבלת יותר מטבע הדברים.
ד

יש מעט מאד נגנים שהגיעו ליכולות וגם למעמד שלך. למרות שיש המון נגנים מצוינים בעולם. מה הסוד שלך? מה הדבר שמפריד לדעתך בין נגן/ית מעולה לבין נגן/ית בינלאומית מצליח?
ד

חשבתי על זה לא מעט.  לפעמים חושבים איפה האנשים שלמדו איתי, מה הכיוון שהם הלכו בו, מה הכיוון שאני…. אני מאד ברת מזל. תמיד הייתי מאד עקשנית, ולמרות שהתחלתי את הקריירה בגיל צעיר מאד, תמיד ידעתי מה נכון וטוב בשבילי, גם כאשר כלפי חוץ אלו נראו כבחירות קרייריסטיות מוזרות. אני חושבת שעיקר הכשרון שלי, אם יורשה לי לומר כך מבלי להישמע שחצנית, הוא בכך שידעתי ללמוד מכל סיטואציה שנקלעתי אליה, ולא סתם לחוות אותה. התהליך הזה של למידה הוא מאד משמעותי בעיניי, ונחשפתי במהלך חיי להרבה יצירות מופת ואמנים יוצאי דופן ותמיד ניסיתי ללמוד מהם. למזלי, בגלל הכלי המיוחד שלי גם לא סבלתי מחשיפת יתר למרות שזכיתי בתחרויות בגיל צעיר: לא היתה לי הופעת בכורה בקרנגי הול, לא חברת תקליטים שחיכתה לי ולא סוכנות. זה איפשר לי להתפתח בצורה שהיתה נכונה עבורי.
ד

יש הרבה מאד סיטואציות לא בריאות שמוזיקאים צעירים נחשפים אליהן, במובן של הצלחה. מאד קשה למצוא את האיזון, שלא תהיה למוזיקאי הצעיר מעט מדי חשיפה ולא יותר מדי חשיפה; הורים ומורים צריכים להיות מודעים לזה, לשים לב לצרכי האישיות של התלמיד/ה מן הצד המוזיקלי יותר מאשר הקרייריסטי.
ש

איזו מוזיקה את שומעת בזמנך הפנוי ואיך את מעשירה את עצמך מחוץ לשעות העבודה? האם את אוהבת להאזין גם למוזיקה שאינה קלאסית?
ד

אני לא מאזינה ליצירות אותן אני מנגנת, ובכלל, אני לא מאזינה הרבה למוזיקה. כשאני רוצה העשרה, אני קוראת על הפסנתר ושרה שירים של שוברט, שומאן, אני מאד אוהבת אותם…. קוראת לאט, כמובן, הרי בכל זאת אני לא פסנתרנית (צוחקת), אבל נהנית מזה מאד. אני יכולה לחזור הביתה אחרי יום הוראה של שש-שבע שעות, ללכת לפסנתר לנגן, ואחרי זה ארגיש שזה היה יום מספק.
ש

אני גם שומעת רדיו, כשאני רוצה לא לבחור מה לשמוע. יש לנו כמה תחנות קלאסיות טובות מאד בגרמניה. מוזיקה לא קלאסית אני לא שומעת. אולי טיפה ג'אז, אבל ממש קצת. רוק ופופ אני לא אוהבת…. אולי כי אני לא מכירה פשוט. אני מודעת לכך שיש הרבה דברים שאני לא מכירה.
ש

כאישה אני חייבת לשאול אותך - יש לך 3 ילדים, איך את מצליחה לגדל ילדים וגם לשמור על יכולת נגינה פנומנלית וגם לנהל את הקריירה?
ד

זו שאלה טובה, ואני חושבת שהיה מעניין יותר אולי לשאול את הילדים שלי - וכל אחד מהם יענה אחרת. זה לא רק איזון בין ילדים וקריירה. אספר לך איך זה היה. תחילה, כשהייתי נשואה לבעלי הראשון דוד שלון ז"ל, היינו צריכים למצוא את האיזון בין קריירה של מנצח לקריירה של סולנית. הצלחנו דווקא לא רע, ואפילו הצלחנו לנגן קונצרטים יחד. עם הילד הראשון שנולד, הכל השתנה, והחלטנו שיובל יסע איתנו לסיורים יחד עם אומנת. כך היה במשך שנתיים. ואז, ב-2001, דוד נפטר, כשהייתי בהריון. באפריל, חודש לאחר מכן, נולד יונתן. במשך שלושת חודשי הקיץ המשכתי כרגיל, ואז הגיע החורף, נהיה קשה, ובנובמבר קיבלתי החלטה. החלטתי שאני לא יוצאת יותר לסיורים ממושכים, רק לגיחות קצרות בנות קונצרט או שניים, והאומנת תהיה עם הילדים. וכך היה כל השנים. כאמור, למזלי בגלל שאני נגנית ויולה ממילא המודל הרגיל של סיורים גדולים פחות אופייני לכלי.
ש

כעת ילדיי בני ארבע-עשרה, שש-עשרה ותשע-עשרה, ורק בשנה הבאה, בפברואר 2018, אצא בפעם ראשונה מזה 17 שנה לסיור גדול! אבל כך או כך תמיד עבדתי מאד קשה. הייתי נוסעת לקונצרטים, וכשחזרתי ישר הייתי גם עם הילדים וגם עם התלמידים. זה דחף אותי לבחירות קריירה מיוחדות יותר, לנגן מוזיקה חדשה, ללמד הרבה. אני עדיין עובדת מאד קשה. אבל לפחות מעניין ואין שגרה, וכל הזמן יש פרויקטים חדשים. ולילדים יש את הדיעה שלהם בנושא, אנחנו משוחחים על כך לא מעט.
ד

יש לי עוד המון מה לשאול אותך כמובן, כי כשיש אדם מעניין עולים הרבה נושאים מעניינים, אבל האם תרצי להוסיף משהו משלך?
ד

אני מאד מתרגשת לנגן שוב עם התזמורת הסימפונית ירושלים. לפני הרבה שנים היה דוד שלון, בעלי ז"ל, המנהל המוזיקלי של התזמורת, ולפני שנתיים הייתי פה בעבודה על פרויקט הובלה ללא מנצח, ועכשיו אני מאד שמחה על ההזדמנות הזו. אני קרובה מאד לתזמורת הזו, היא כמו בית שני עבורי. וגם עברתי שוב על היצירה של ינעם ליף, אחרי תשע-עשרה שנה שלא ניגנתי אותה, והיא מאד יפה בעיניי.  אני מאד מצפה לקונצרט.
ד

לקריאת הביוגרפיה המלאה של טביאה צימרמן באתר התזמורת
דש


 

ירושלים
הסדרה הקלאסית 4
יום רביעי 27 בדצמבר 2017, בשעה 20:00
האולם הסימפוני ע״ש הנרי קראון, תיאטרון ירושלים


אמנים

פרדריק שאזלן
, מנצח
טביאה צימרמן, ויולה


תכנית הקונצרט


ורדי
 – ירושלים: פתיחה
הנדל – ״בואה של מלכת שבא״, מתוך שלמה
ברוך – רומנסה לויולה ולתזמורת
ליף – קונצ׳רטו לויולה
בטהובן – סימפוניה מס׳ 3, ארואיקה

לרכישת כרטיסים חייגו 1-700-70-4000

s
קנה כרטיס