ניהול מוסיקלי

גארי ברתיני




בחודש מרץ האחרון ציינו חמש שנים לפטירתו של גארי ברתיני, שהיה המנהל המוסיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור, בין השנים 1978-1987. ברתיני נולד ב-1927 בבריצ'בה שבבסרביה, אשר באותם ימים היתה חלק מרומניה. אמו ברתה היתה רופאה וביולוגית ואביו, ק"א ברתיני, היה מורה ידוע, וכן היה פעיל ציוני, משורר ומתרגם, שתרגם לעברית ספרות רוסית וספרות יידיש, וכן תרגם ספרות עברית ליידיש. הודות לאביו היתה העברית השגורה בפיו צחה ומלוטשת. ברבות השנים הקנה לעצמו שליטה גם בשפות אחרות, ובהן רוסית, צרפתית, איטלקית ואפילו מעט יפאנית.

במלחמת העולם השנייה, בעודו ילד, הופרד מהוריו והוגלה עם מאות אלפים מיהודי בסרביה לחבל טרנסדנייסטריה שבאוקראינה. עם תום המלחמה אוחדה המשפחה וברתיני עלה עם משפחתו לישראל המנדטורית. בגיל 16 החל ברתיני לנגן על כינור, ומשהקנה לעצמו יכולת מספקת פנה ללימודי מוסיקה בקונסרבטוריון במילאנו, איטליה, ולאחר מכן המשיך ללימודים, ראשית אצל מרדכי סתר וגיאורג זינגר במדרשה בתל אביב ובסוף בקונסרבטוריון בפאריס. בין מוריו בפאריס נמנו דמויות בולטות במוסיקה של המאה ה-20, כמו נדיה בולנז'ה, לואיג'י דלפיקולה, ארתור הונגר ואוליווייה מסיאן.

מייד עם שובו לארץ הגה וקידם שורה של ארגונים וגופים, שעיצבו את דמותה הנוף המוסיקלי הישראלי:  ב-1955 הקים את מקהלת "רינת", שברתיני היה מנהלה המוסיקלי עד 1972; ב-1965 ייסד את האנסמבל הקאמרי (כיום התזמורת הקאמרית הישראלית); ב-1978 יזם את פסטיבל "ליטורגיקה" בירושלים; בין 1976 ל-1983 היה יועץ אמנותי לפסטיבל ישראל; והחל משנת 1994 כיהן כמנהלה האמנותי של האופרה הישראלית החדשה, משרה בה החזיק עד יום מותו.

גארי ברתיני היה גם מלחין חשוב, והרבה לכתוב מוסיקה לתאטרון. הוא הלחין מוסיקה ללמעלה משלושים מחזות, עבור תיאטרון "הבימה", התיאטרון הקאמרי ותיאטראות נוספים, למחזות מאת כותבים כגון נתן אלתרמן ויהודה עמיחי. ראויה לציון במיוחד השותפות שהתפתחה עם המחזאי נסים אלוני, שהחלה ב~1961 כשברתיני חיבר את המוסיקה ל"בגדי המלך" ונמשכה בהצגות כגון "נפוליאון חי או מת" ו"הנסיכה האמריקאית".

הקריירה הבינלאומית של ברתיני כוללת ניהול מוסיקלי של תזמורת הרדיו בקלן, משרת מנצח-אורח קבוע באופרה הלאומית הסקוטית וניהול האופרה בפרנקפורט, ניהול מוסיקלי של התזמורת הסימפונית דטרויט. החל משנת 1998 כיהן גם כמנהל האמנותי של התזמורת הסימפונית מטרופוליטן בטוקיו, ובשנת 2004 קיבל את תפקידו האחרון, כמנהל בית האופרה של העיר נאפולי. הוא ניצח על תזמורות מובילות בעולם והיה מופיע דרך קבע בבתי האופרה המרכזיים בעולם כולל "לה סקלה" במילאנו, ובתי האופרה של מינכן, של המבורג ושל פריס, של ז'נבה, של בולוניה ושל ברלין.

הרפרטואר הרחב של גארי ברתיני השתרע מהרנסנס עד ימינו. הוא היה מעורה במוסיקה של המאה העשרים ואף ביצע בבכורה יצירות מאת גדולי המלחינים, ובהם ליגטי, קאגל ודלפיקולה. לברתיני חלק חשוב בהתפתחות המוסיקה הישראלית כמי שיזם והזמין מספר רב של יצירות ישראליות מקוריות וניצח על ביצועי בכורה רבים, לרבות שלוש אופרות מאת יוסף טל. עם המלחינים שזכו לביצועיו נימנים, בין היתר, עדן פרטוש, פאול בן-חיים, בן-ציון אורגד, נועם שריף, צבי אבני, מרק קופיטמן, שולמית רן, אנדריי היידו ועוד רבים אחרים. רוב יצירותיו של מרדכי סתר בוצעו לראשונה תחת שרביטו של גארי ברתיני. בינואר 2001 ניצח באופרה הישראלית החדשה על הבכורה של אלפא ואומגה (גיל שוחט), כעבור שנה - על פיטר גריימס (בריטן). ביצועים רבים של גארי ברתיני הוקלטו לחברות סי.בי.אס, אר.סי.איי, הרמוניה מונדי, אורפאו ואי.אמ.איי, שהוציאה לאור את המחזור השלם של יצירות מאהלר בניצוחו של ברתיני.

כהוקרה על פועלו האמנותי העונקו לברתיני פרסים רבים, וביניהם פרס ישראל, שהוענק לו ב-1978. בשנים 1995 ו-1998 הוענק לגארי ברתיני פרס אביאטי, שהוא הפרס הגדול של מבקרי המוסיקה באיטליה. פעמיים זכה גם בפרס הגדול של מבקרי המוסיקה בצרפת, שהוענק לו ב-1997 על האופרה בילי באד (בריטן) וב-2000 על מלחמה ושלום (פרוקופייב). עבור הפקת הדי.וי.די של מלחמה ושלום הוענק לו פרס ההפקה הטובה ביותר מטעם מבקרי המוסיקה בצרפת בשנת 2003.

לוקאס פוס





לוקאס פוס נולד בברלין ב-1922 כלוקאס פוקס והחל לנגן בפסנתר ואף להלחין כשהיה בן 7 בלבד. בגיל 11, לאחר שהמשפחה עברה להתגורר בפאריס למספר שנים, למד פסנתר אצל לזר לוי, וכמו כן קומפוזיציה, תזמור וחליל. כשהיה בן 15 עברה המשפחה לארצות הברית,  ולוקאס הצעיר נרשם למכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה. בנוסף למד בתקופת הקיץ אצל סרגיי קוסביצקי במרכז המוזיקה ברקשייר (כיום טנגלווד) משנת 1939 עד 1943 ובין השנים1939-1940 למד קומפוזיציה כסטודנט מיוחד אצל פאול הינדמית באוניברסיטת ייל.

כשרונו כפסנתרן וכמלחין בלט כבר מגיל צעיר. ב~1944 זכה בהכרה רחבה לאחר שהקנטאטה הערבה זכתה בפרס מבקרי המוסיקה של ניו יורק. באותה שנה נתמנה פוס לפסנתרן של התזמורת הסימפונית בבוסטון, משרה בה החזיק עד שנת 1950, כאשר שב לאירופה למשך מספר שנים. ב~1951 ניגן בוונציה בביצוע הבכורה של הקונצ'רטו מס' 2 שחיבר לפסנתר, וביסס בכך את מעמדו הן כפסנתרן והן כמלחין. לאחר שהוענקו לו מספר מלגות ופרסים, וביניהן מלגות מטעם קרן גוגנהיים ומטעם האקדמיה האמריקנית ברומא וכן מענק פולברייט, נתמנה פוס למשרת פרופסור למוסיקה (להלחנה ולניצוח) באוניברסיטת לוס אנג'לס, משרה אותה ירש מארנולד שנברג. בתפקידו זה יכול היה להביא לידי ביטוי את כישוריו כיוזם וכמייסד של פלטפורמות  חדשניות, וייסד, בין היתר, את "אנסמבל האילתור הקאמרי" החלוצי וכן הוביל והנחה במסגרת פסטיבל אוג'יי 12 קונצרטי "מרתון" עם התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס, קונצרטים שהיו ערוכים על פי נושא. עקבי ונחוש בכוונתו להציג ולתווך לקהל הרחב את העושר והגיוון של עולם המוסיקה החדשה, פוס המשיך והעביר קונצרטים במתווה דומה לאורך התחנות השונות בקריירה העשירה שלו, שכללה עד כה: ניצוח וניהול מוסיקלי של התזמורת הפילהרמונית של בופאלו, והקמה של המרכז ליצירה ולאמנויות הבמה בבופאלו; משרת מנצח ראשי בתזמורת פילהרמוניה  בברוקלין (שנעשתה מאוחר יותר לתזמורת הפילהרמונית של ברוקלין); כהונה כמנצח הראשי של התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור, בין השנים 1972 ל~1976; ייסודה של סדרת מפגשים ושיחות עם מלחינים בני התקופה בברוקלין תחת הכותרת "פגוש את המודרנים"; ניהול אמנותי של התזמורת הסימפונית של מילווקי; משרת מלחין הבית בבית הספר למוסיקה במנהטן ובמרכז למוסיקה טנגלווד; והופעות אורח מרובות עם תזמורות בארצות הברית ומחוצה לה, כמו גם הרצאות רבות באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית.

פוס מוכר בזכות פועלו כמלחין לא פחות מאשר בשל הישגיו כמנצח ומנהל מוסיקלי, ועד כה חיבר ארבע סימפוניות, ארבע אופרות (וביניהן הצפרדע המקפצת ממחוז קאלאווראס על פי סיפור מאת מרק טוויין), קונצ'רטי לאבוב, לפסנתר, לחליל ולתזמורת וארבע רביעיות מיתרים. כמלחין, ניחן פוס בסקרנות כלפי רעיונות חדשים והלחין יצירות פורצות דרך, מהן יצירות ששילבו אילתור והלחנה, כגון מחזור זמן לסופרן ותזמורת,  (שזכתה בפרס מבקרי המוסיקה של ניו יורק לשנת 1961), ויצירות אחרות בהן התנסה במוסיקה אלקטרונית ובמינימליזם. ביצירותיו המאוחרות,  יצירות כגון הסימפוניה מס' 3, סימפוניית הצער, מתעלות מעל הגדרות סגנוניות, ומצטיינות בכנות יוצאת דופן ובעוצמות רגשיות. ביצירות אלו, העיד פוס עצמו, שאף "להיות פרוע כפי שהייתי במוסיקת האוונגארד שחיברתי, ובכל זאת להיות טונאלי".

דוד שלון (1950-2000)





דוד שלון היה מנהלה של התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור בין השנים 1992 ועד למותו הטראגי בשנת 2000. כמו כן שימש כמנהלה המוסיקלי של התזמורת הפילהרמונית לוקסמבורג, וכמנצח אורח ראשי של תזמורת רשות השידור הספרדי. בין השנים 1987-1993 היה המנצח הראשי של התזמורת הסימפונית של דיסלדורף.

דוד שלון נולד בתל אביב. הוא למד כינור אצל רמי שבלוב ואצל עליזה פניבש, וקרן יער אצל יעקב מישורי. הוא החל ללמוד ניצוח אצל נעם שריף והמשיך אצל הנס סווארובסקי בווינה.

בעת שהותו בווינה הזמין אותו לאונרד ברנשטיין לשמש כעוזרו בעבודתו עם התזמורת הפילהרמונת של וינה. בשנת 1980 ניצח על התזמורת הסימפונית הווינאית ועל תזמורת רדיו בווריה ומאז ניצח שלון על תזמורות רבות, בהן התזמורות הפילהרמוניות של ברלין, וינה, ישראל, צ'כיה, רוטרדם, שטוקהולם ולונדון, התזמורות של הערים לייפציג, יוסטון וסן פרנסיסקו, תזמורת סנטה צ'צ'יליה, התזמורת הלאומית של צרפת, תזמורת הגוואנדהאוז בלייפציג ועוד רבות אחרות. כמו כן ניצח על הפקות אופראיות בבתי האופרה של וינה, פרנקפורט, אמסטרדם ותל אביב. בשנים האחרונות שימש שלון גם כמנצחה התזמורת הפילהרמונית הצעירה של גרמניה. דוד שלון ניצח על תזמורות בפסטיבלים הנודעים באדינבורו, בווינה, בברלין, בפרנקפורט, בפאריס, בהלסינקי, בשלזוויג הולשטיין, בוורוצלב, באספן ובבלוקנהאוס. הוא ניצח על ביצועי בכורה של יצירות ישראליות רבות כמו גם על בכורות של יצירות מאת בריוף דיטייה, הנזה, גונו ופנדרצקי.

דוד שלון הופיע גם עם תזמורות של מוזיקאים צעירים ונצח על סיורי קונצרטים של התזמורת הפילהרמונית הצעירה של גרמניה, תזמורת הנוער האוסטרלית וניצח על התזמורת הסימפונית הבינלאומית בפסטיבל "חורף קלאסי בירושלים". עם הסולנים שהופיעו תחת שרביטו נמנים גדולי המוזיקאים של הדור האחרון, וביניהם אייזק שטרן, יצחק פרלמן, סטיבן איסרליס, גדעון קרמר, היינריך שיף, טביאה צימרמן, רדו לופו, אנדראש שיף וויקטוריה דה לוס אנחלס. שלון הקליט מספר תקליטורים ובהם תקליטור ובו ביצוע לקונצ'רטי לוויולה מאת ברטוק והינדמית, תקליטור שזכה בפרס המבקרים בגרמניה, ותקליטור נוסף ובו ביצוע של הקונצ'רטי לווילה מאת שניטקה וקופיטמן. שני התקליטורים הוקלטו עם התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור, ובשניהם הסולנית היא רעייתו הוויולנית טביאה צימרמן.

דוד שלון נפטר לפתע ב-15 בספטמבר 2000, בעת שהיה במהלך סיור קונצרטים ביפן, כשלצידו אשתו טביאה ובנו יובל.


ליאון בוטשטיין
מנהל מוסיקלי ומנצח ראשי

ליאון בוטשטיין מכהן כמנהלה המוסיקלי וכמנצחה הראשי של התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור, ושל התזמורת הסימפונית האמריקאית בלינקולן סנטר בניו יורק. שידורי רדיו של כמה מהקונצרטים של בוטשטיין עם התזמורת הסימפונית ירושלים משודרים באופן קבוע בתחנות רדיו ברחבי ארה"ב. כמו כן הוא המייסד והמנהל האמנותי של פסטיבל המוסיקה בבארד קולג', ניו יורק, ומכהן כנשיא הקולג' משנת 1975.

הקלטה של האופרה אריאן וכחול הזקן עם הסימפונית של הבי-בי-סי באולם רויאל אלברט, יצאה השנה לאור בחברת טלארק. בושטיין ניצח על האופרה באופרה של ניו יורק. כמו כן בקרוב תצא לאור הקלטה של הסימפוניה מס' 1 מאת ברונו וולטר עם תזמורת הרדיו של המבורג. לאחרונה ניצח מר בוטשטיין על ביצוע של רקוויאם העולם (פולד) עם התזמורת הסימפונית של הבי-בי-סי, במסגרת אירוע גאלה מיוחד שנערך ביום שביתת הנשק ברויאל אלברט הול והוקלט על ידי חברת שאנדוז. מוקדם יותר השנה הוביל בוטשטיין את התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור בסיבוב הופעות בחוף המערבי בארה"ב, שיהווה המשך לסיבוב ההופעות שנערך בחוף המזרחי בשנת 2006 והיה מוצלח במיוחד. בחודש יוני האחרון, הוביל בוטשטיין את התזמורת בקונצרט הפתיחה של פסטיבל באך בלייפציג, בביצוע מיוחד של האורטוריה אליהו לציון 200 שנה להולדת מנדלסון.

בעונות הקודמות ניצח בוטשטיין על שתי אופרות של ריכארד שטראוס: הלנה המצרית עם דבורה ווייט ואהבת דנה עם לורן פלניגן. הקלטתו לסימפוניה מס' 1 מאת פופוב ונושא ווריאציות מאת שוסטקוביץ', אופוס 3, הייתה מועמדת לפרס הגראמי בקטגוריה של הביצוע התזמורתי הטוב ביותר. הקלטות אחרונות נוספות כוללות את האופרה המלך ארתור (שוסון) עם הסימפונית של הבי-בי-סי ועבור טלארק, שני תקליטורים עם התזמורת הסימפונית האמריקאית ובהם מוסיקה מאת קופלנד, פרל ואחרים, ומוסיקה מאת דוחנני. כמו כן הקליט בוטשטיין מוסיקה מאת ליסט, רגר, ברוקנר, ברטוק, הרטמן, גלייר, ושימנובסקי עבור חברות כגון טלארק, ערבסק, קוך, ברידג' ועוד. בין התזמורות עליהן ניצח – התזמורת הסימפונית של הבי-בי-סי, התזמורות הסימפונית והפילהרמונית של לונדון, תזמורת הרדיו של המבורג, תזמורת הרדיו של הנובר ועוד תזמורות רבות, איכותיות ומוכרות.

ליאון בוטשטיין עורך את כתב העת היוקרתי Musical Quarterly והוא מחברם של ספרים ומאמרים רבים. עבור תרומתו הנכבדת למוסיקה הוא זכה בפרס האקדמיה האמריקאית לאמנות, ספרות ומוסיקה, בפרס יובל המאה היוקרתי של אוניברסיטת הרוורד, וכן קיבל אות כבוד בכיר מממשלת אוסטריה.