עידו בר–שי  / פסנתר

 

הפסנתרן הישראלי עידו בר-שי נולד ב1977 בישראל. למד אצל הגב' ברכה אורנן מרגלית ובין השנים 1995-2002 למד אצל הפסנתרנית הפרופ' פנינה זלצמן באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בתל-אביב. כמו כן, זכה לקבל הדרכה קבועה מהפסנתרן אלקסיס וויזנברג.

כבר בשלבים מוקדמים משכה נגינתו תשומת לב והחל מגיל11  זכה במלגות מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל. מאז גם התפתחה הקריירה הבינלאומית שלו: הופיע על במות חשובות כגון: ה״ויגמור הול״ בלונדון,  ״אודיטוריום מאן" בתל אביב, ״תאטר דה שאנז-אליזה״ בפריס, אולם" טוקיו אופרה סיטי", היכל הקונצרטים" ז'ונגשאן״ בבייג'ין ובארצות שונות ביניהן ארצות אירופאיות רבות, ארה"ב, ישראל, יפן, סין וברזיל.

הופיע לראשונה כסולן עם תזמורת בהיותו בן 12  ומאז ניגן כסולן תחת שרביטם של לורנס פוסט,  אלדו צ'קט, חזוס לופז-קובוס, גינתר פיכלר, פבריס בולון ואחרים ועם תזמורות רבות בארץ ובחו"ל ביניהן התזמורת הקאמרית האנגלית, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, האנסמבל אורקסטרל דה פריס, התזמורת הלאומית של ליל, התזמורת הפילהרמונית של פרייבורג, התזמורת הסימפונית ירושלים-רשה"ש, התזמורת הסימפונית חיפה, תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, אנסמבל סולני תל אביב ועוד.

עידו נהנה גם לקחת חלק בנגינה קאמרית ומרבה להופיע עם הרכבים קאמריים כגון: רביעיית איזאי, רביעיית אביב, רביעיית אבן, רביעיית מודליאני, רביעיית המיתרים האמריקאית, ומוזיקאים כמו סאיאקה שוג'י, אליסה ווילרשטיין, ז'ראר קוסה, וולפגאנג מייר, אליסה מרגוליס, מיכאלה מרטין, פרנס הלמרסון, אנה פרוהסקה, אנרי דמרקט, רומאן גויו, אן קפלק, גיא בן ציוני, דורה שוורצברג, יעל ברולסקי, עמית פלד ואחרים.

עידו זכה בפרסים ראשונים בתחרויות רבות, ביניהן :בתחרות "האמן הצעיר" של רשה"ש, ב-1997 בתחרות שופן בת"א, ב-1998 ב"תחרויות האביב״, פרס ע"ש רפי גורלניק ב-1999, ובתחרות "פיטר ג'יי שארפ-פרס ונדום ב-2000.  עידו הוא זוכה פרס ע”ש פנינה זלצמן לשנים 2015-2017.

השתתף באקדמיה של פסטיבל וורביה בשוויץ ובפסטיבל רבינייה בארה"ב. בקיץ 2004 נתן את רסיטל הבכורה שלו בפסטיבל הפסנתר הבינלאומי הנחשב" לה רוק ד'אנטרון״ שבצרפת. בעקבות זאת, חזר להופיע בפסטיבל זה בכל שנה מאז. מופיע גם בקביעות בפסטיבלים: ״לה פול ג'ורנה״ בנאנט, ליסבון, טוקיו, וורשה וריו דה ג'נרו ובפסטיבל היוקרתי מיסודו של ס. ריכטר: ״לה גראנג' דה מלה״ בצרפת. השתתף גם בפסטיבלים כמו סדרת המוסיקה של פסטיבל סיון בשוויץ, פסטיבל המוסיקה רדיו-פראנס במונפלייה, הפסטיבל הבינ"ל למוסיקה קאמרית בירושלים ובברלין ועוד.  ב-2010 עידו השתתף בפרויקט מיוחד לכבוד שנת שופן עם נגינת אינטגרל יצירותיו של שופן לפסנתר יחד עם חמישה פסנתרנים נוספים בערים רבות ברחבי העולם ואשר סיומו נחתם בוורשה בקונצרטים ששודרו בערוצי הטלוויזיה "ארטה" ו"מצו״.

בשנה שעברה הוזמן על ידי הפסנתרנית הנערצת מרתה ארגריץ׳  לנגן בפסטיבל שלה בלוגנו שוויץ בו נתן רסיטל והופיע במוסיקה קאמרית.

עידו  נבחר להיות ‘אמן הבית' ב-לה דומיניקן דה הוט אלזס לשנים 2014-16 במסגרת זו הוא משתף פעולה עם אמני מדיה שונים בקונצרטים שהוא נותן שם. בימים אלו הוא נותן קונצרטים עם יצירות קופרן בהם הוא משתף פעולה עם אומן הצללים הנודע פיליפ בו.

הופעותיו הוקלטו ושודרו בערוצי רדיו וטלוויזיה שונים בישראל, ארה"ב, באסיה ובאירופה כולל רסיטלים בהופעות חיות שהוקלטו ושודרו בערוצי הטלוויזיה “מצו”, “ארטה” ו-NHK (יפן). השתתף בהקלטת  DVD ״פסנתרי המחר" בהוצאת חברות ההקלטות "נאיב" ו "אידאל אודיינס" במסגרת פסטיבל לה רוק ד'אנטרון 2004  בהשתתפות ערוצי הטלוויזיה "ארטה" ו"פראנס 3״.

בין הקלטותיו נמנים תקליטור אשר יצא לאור ב-2006 עם יצירות היידן בנגינתו בחברת "מירארה" הצרפתית אשר זכה בפרסים ושבחים רבים בעיתונות הבינלאומית עם יציאתו: קיבל ״5 דיאפזונים" במגזין היוקרתי "דיאפזון״ ותואר כ"אחד הטובים ביותר, שהוקדשו אי פעם ליצירות לפסנתר של היידן״ על ידי "לה מונד דה לה מוזיק, כ”הקלטה יוצאת מגדר הרגיל – רכישת חובה לכל אוהבי הרפרטואר הקלאסי" על ידי "אינטרנשיונל פיאנו מגזין" וכ"רסיטל מעולה המכריז על בואו של פסנתרן בעל כשרון גדול המצטרף לקודמיו, קרזון ודה-לרוצ'ה באנדנטה, ברנדל וגולד בסונטות על ידי "קלאסיקה רפרטואר”.  ב -2009  תקליטור שני שהוציא בחברת "מירארה״ עם מזורקות של שופן, אשר הוקדש למורתו פנינה זלצמן, זכה לביקורות מהללות גם כן ב"פיגארו", "לה מונד דה לה מוזיק", "פונופורום" הגרמני עם ציונים מרביים ותואר כ"הישג אדיר שמאשר כשרון גדול חדש של עולם הפסנתר של ימינו״ על ידי מגזין "קלאסיק-ניוז״ וכ"דיסק מג'ורי וייחודי. מה שהפסנתרן הצעיר הישראלי עשה עם המזורקות של שופן הוא מרתק.” על ידי ״לה דוואר״ . ב-2013 יצא לאור תקליטור חדש ובו יצירות של פרנסואה קופרן. דיסק זה תואר כ"תוספת מבורכת לדיסקוגרפיה של קופרן. נגינתו של בר-שי היא באחת מעודנת ובלתי ניתנת לערעור" ע"י “המדריך האמריקאי להקלטות”, וכ"דיסק שמושך אותנו אל תוכו ומפגין שקופרן הוא מלחין עדכני לפסנתר של ימינו ובר-שי עושה עבודה מופלאה! אי אפשר לטעות באינטרפרטציה כה מעודנת בניואנסים ובאקספרסיביות שבה״ על ידי המגזין פאנפרה.

 

עידו בר-שי / קטעי עיתונות

 

דיסק – היידן סונטות לפסנתר / מירארה:

 

 

"זוהי הקלטת בכורה מפעימה ומרגשת.  …הביצועים שלו הם לא פחות מאשר תגלית.

בר-שי לוקח את הסונטות ברצינות וכך חושף את היותן חוזות את יצירות בטהובן – כך מבלי לייבשן או להפכן לרומנטיות. הפרקים האיטיים מעוצבים ברגישות ושלושת פרקי הפרסטו המסיימים תוססים בהתרגשות. דבר אינו נעשה באופן מופרז או גורע; הכל טבעי ובלתי מאולץ ויחד עם זאת מעודן ומבריק – שילוב נדיר.  התיעוד המפורט של "מירארה" משלים הוצאה לאור של הקלטה יוצאת מגדר הרגיל.

יש לקוות בלהט רב שבר-שי יקליט את כל הסונטות של היידן כיוון שהוא אפילו עולה בהקלטה זו על    אלפרד ברנדל שנשמע מחושב ויתר מודע לעצמו בהשוואה. מכל מקום, זוהי רכישת חובה לכל אוהבי הרפרטואר הקלאסי."

(ג'ו לארדו, "אינטרנשיונל פיאנו", ספטמבר-אוקטובר 2006 , נבחר בטקס הפרסים השנתי של מגזין זה כאחד משלושה דיסקים בקטגוריה: "כוכבים עולים: דיסק בכורה", מהדורת נובמבר-דצמבר 2006)

 

 

"…בטבעיות מהממת בשומרו על האפקטים, בנגינת הסינקופות עם הדגשים והשתיקות בקלות שלא תאמן.

הסונטה בסול מז'ור (הוב. 40 \ HOB XVI בשני פרקים) היא קרוב לוודאי הפסגה של התכנית, מבוצעת בצורה מושלמת עם האלגרטו אינוסנטה הנפלא שלה הממלא בדמעות והפרסטו המשחרר את השמחה שבו: לא ניתן למצוא מקבילה לכך בדיסקוגרפיה. 

הווריאציות בפה מינור משכנעות בהשגת חוש הצעידה ובטמפרמנט ההיידני של עידו בר-שי, שנולד תחת כוכבים טובים מאוד."

(אטיין מורו, דיאפזון; אוקטובר 2006,  "5 דיאפזונים" בדרוג המגזין)

 

 

"…עידו בר-שי מנגן זאת באופן מופלא (הפינאלה מרומם יותר מהביצוע של ריכטר ב "דקה")

אבל זה בעיקר בפרק האדג'יו האמצעי ברה מינור שמעלותיו הייחודיות של עידו בר-שי מופיעות: הוא מנגן דפים אלו בצורה אינטימית ופנימית, כך גם המקרה בפרקים האיטיים האחרים ובמיוחד בווריאציות המפורסמות בפה מינור משנת 1793.  ביצירה זו הנלקחת די באיטיות ועם מסתוריות, הקודה היא נפלאה. זה נמס לאט לאט אל תוך הדממה בהבאת דרגה גבוהה ביותר של רגשות.

…הדיסק הזה, עם המצלולים המהדהדים בו, הוא אחד הטובים ביותר אי פעם שהוקדשו ליצירות היידן לפסנתר. "

(מרק ויניאל,  "לה מונד דה לה מוזיק" , נובמבר 2006)

 

 

"הנה יש כאן היידן שלעולם אין מתעייפים מלהקשיב לו. לפסנתרן הישראלי הצעיר, עידו בר-שי, בן 29, יש רגישות קטיפתית ופנינית תחת אצבעותיו… מעבר לכישורים הטכניים, העלם הצעיר מפתיע ושובה לב ע"י חוש בטוח של אווירה, נתינה עצמית  וע"י קשת הצבעים שלו. עושר הצלילים שהוא מוציא תחת ידיו מתברר בעיקר כבעל סמכות.

גמישות והקלילות הקריסטלית של אצבעותיו שנועזת בהפסקות הקצב, בלקיחת סיכונים, בהתמסרות שהוא לוקח על עצמו ובשינויי הדגשים- משכנעת.

…תחת אצבעותיו הזריזות של המבצע הצעיר, הנה יש כאן היידן שפועם וסובב סביב הלב.

ההתלהבות שלו איננה מלאכותית ואיננה מנייריסטית. היא באה מהרגש.

הקריאה הפנימית והמעודנת עד אין-סוף (אדאג'יו של מס. 38) חושפת פרשנות שנארגת עם עומק ורוממות. המתח הטונאלי, ההימשכות ושוב הניגודים בין מקצבים והדגשים והגישה הכל כך אישית, מראים טמפרמנט יוצא מגדר הרגיל.

המחויבות המוחשית של הפרשן קוראת מחדש את התווים: חוסר דאגה ורגישות עילאית, פנטזיה ודמיון  עומדים כאן בחופשיות ושוברים את עודף הבינוניות והמתינות המוצגת בד"כ ע"י רוב הפרשנים של הסונטות של היידן.

אבל כאן יש לכם את השמחה המתפרצת והנושכת, חצייה נוצצת ותוססת לאורך היצירה במלוא האור והחן; קונדסיות ממזרית, רעיונות, תחכום והעזה, אטמוספרות מעודנות מלאות ברגשות הכי רגישים המחייבים לכבד, להעריץ ולהשתוקק להקשיב שוב ושוב לביצועים החדשים והמרטיטים הללו.

במילה אחת- תגלית."

(קרטר כריס המפרי , "קלאסיק ניוז",  1 ביולי 2006)

 

"עידו בר-שי מביא לחיים סונטות אלו עם הדרגה הגבוהה ביותר של אינטיליגנציה מוסיקלית… רסיטל מעולה זה מכריז על בואו של פסנתרן בעל כשרון גדול המצטרף לקודמיו, קרזון ודה-לרוצ'ה באנדנטה, ברנדל וגולד בסונטות" (סטפן פרידריך "קלאסיקה רפרטואר", מהדורת נובמבר 2006)

 

"דיסק זה הוא מופלא היות ונראה כי פסנתרן זה הבין לגמרי את היידן: הפרקים המהירים הם נכונים ואף פעם אינם מוגזמים בעוד הפרקים האיטיים ניתנים מתוך פואזיה מסוימת שלוקחת אותנו כל פעם לסיפור חדש… עידו בר-שי הוא כבר פסנתרן גדול שיש לעקוב אחריו."

(פרדריק פלאצר, "רסמוזיקה", 08/09/2006)

 

 

 

 

דיסק- שופן מזורקות /מירארה MIR075:

 

"כבר מהתיבות הראשונות של הרסיטל הזה האוזן 'מזדקרת' ועד לסיום המסע המיושם באופן כרונולוגי דרך עולם המזורקות של שופן נשאר המאזין שבוי – כן מרותק ומוקסם על ידי האלגנטיות חסרת המאמץ של הנגינה ומגע הקטיפה, שקולע בהצלחה ללב ליבה של המוזיקה הזו.

עידו בר-שי בוטח בעצמו, ומאפשר לעצמו ללכת מעבר לאזור הבטוח של נאמנות מוצקה ליצירה: הוא מפרש באופן החלטי, שם את המקצבים האביריים, הקשתות המלודיות והעידון ההרמוני שבבחירות של המזורקות בדרך של חרות וחווי דעת אבל מושלמת בצורה, בנגינת פסנתר ארכי-מוזיקלית. 

הוא נגן לגטו ופיאניסימו פנומנלי אשר משדרג את 30 היצירות עם פנטסיית נעורים שאינה מתכלית, וללא שיהיה אפילו פעם אחת מחוספס או צעקני. וכמו כן, כאילו ברור מאליו, בר-שי מצליח לתת לכל מזורקה צורה משכנעת ובה בעת להישאר נאמן לאינטימיות של האמנות של שופן.  פנטסטי."

(אינגו הרדן "פונופורם"  2009  "5 כוכבים" / על "שופן מזורקות"  דיסק – מירארה)

 

 

"בהאזנה למוזיקה זו מנוגנת על ידי הישראלי בר-שי כאילו הוא נשם אותה מאז ומעולם, אתה הופך למסוחרר כשאתה חושב על ההקלטות המלאכותיות והמעושות שנעשו על ידי הפולני ראפאל בלשאץ (דויטשה גרמופון), זוכה תחרות שופן האחרונה…  אבל האמינו לי, עידו בר-שי הוא האחד שיש לעקוב אחריו.  ראשית, יש את הפעימה הביזארית שלא ניתן להמציאה ולא ניתן ללמדה.  זה כמו שומן: או שיש את זה למישהו או שאין.  לבר-שי יש את זה…   מה שמהמם בתחילה זה הדליקטיות הפורצלנית המדהימה שבר-שי יכול להראות.  כאשר אתה הולך בעקבות המסע הזה אתה נוכח לדעת שהמזורקות הן היומן האינטימי של שופן, דיווח על הסדקים בנפשו והשבריריות שלו.  אנו רחוקים פה רחוק מאוד מסדרה של ריקודים אלא נמצאים בעצם במחוזות של ווידוי.

מסע בלתי צפוי ומאוד סובייקטיבי זה (הסובייקטיביות של אמן אמיתי, לא של מזייף רגשות) הוא אחת מההפתעות הגדולות של הדיסקוגרפיה של שופן… "

(כריסטוף הוס, "קלאסיק טודיי פראנס", על "שופן מזורקות "  מירארה ,MIR075  2009)

 

 

"השופן שלו הוא מופלא, הודות למגע שלו הנע מחסד לחלום, כאב ונוסטלגיה…  הרסיטל החדש הזה בדיסק הוא אבן חן מושלמת של מוזיקליות, עידון ואינטליגנציה חודרת.  זה מגיע אחרי דיסק ההיידן שלו ומבסס את אישיותו של הפסנתרן הישראלי בן ה-31 – עידו בר-שי.  הפסנתרן תמיד מוצא את הטון המתאים בין מתח, אנרגיה, רגישות-על, עידון,  פעימות הלב, סחרור של הנשמה, עבודת סיתות מדויקת של הרמוניות שלעתים הן ביזאריות, קישוטים חלומיים ומלאי רוך… קוקטייל מתפרץ זה הוא הבסיס לקסם של שופן: המכה הכואבת, הסתגלנות הפולנית ; החסד והאיזון הצרפתיים; העומק של הרומנטיזם הגרמני….  המגע המפסל ומעורר המחשבה כאן של הפסנתרן הזה, הוא פנים חדשות במאסטריה שלו.    הערצנו כל כך את הדיסק הראשון שלו במירארה עם הסונטות של היידן ב 2006.  השופן שלו רועד, מתרגש, חושף עצמו אבל תמיד עם קורטוב מוחשי של קלילות מדומה, אלגנטיות אריסטוקרטית ורגישות של סגנון מפואר.  תעוזה רגישה אשר חושפת עצמה להיותה מרגשת.  המגע של הפסנתרן הוא בלתי נשכח, מרשים באופן עמוק על ידי הזרימה המפוסלת ברכות אוורירית, האיכות הזו של חלומות שמאפיינת את האינטימיות והשירה הסודית של שופן.   הישג אדיר שמאשר כשרון גדול חדש של עולם הפסנתר של ימינו."

(סטפני בטאיי, קלאסיק ניוז, 20.11.2008 על "שופן מזורקות" מירארה) 

 

 

"הדיסק הזה הוא פנינה של עידון וקלילות.  זה לא שולל את הואריאנטים רבי ההבעה המצויים בו.  עידו בר-שי, ישראלי מחונן ופסנתרן נפלא ואוטוריטטיבי מוצא את הצליל האלגנטי שאינו בר השוואה לכל צליל אחר, ששופן השתמש כדי להקיף ולחתום את כאביו.  לעיתים "מקיש עקביו" על המקלדת, לעיתים מקפץ, ומעל לכל מספר סיפור של חיים, מפני ששופן מעולם לא הפסיק לכתוב מזורקות…..  מצוין"

(ז'קלין טוייו, "לה פיגרו" 3.1.2009  על "שופן מזורקות" מירארה )

 

הפסנתרנות של עידו בר-שי תואמת במדויק את מה שהוא אומר (בחוברת הנלווית לדיסק).  הניואנסים המעודנים מפתים אותנו ואינם פוגעים בחיים הריתמיים שבלעדיהם דפים אלו היו סנטימנטליים ודלים.  הוא מצליח באופן המושלם ביותר בלומר הכל עם הדיסקרטיות הנדרשת על ידי מה שהפסנתרן מתאר כ- "יומן המסע של חיי שופן".

 (ז'אן רואה "לה מונד דה לה מוזיק"  ינואר 2009 על "שופן מזורקות" מירארה )

 

 

 

מה שהפסנתרן הצעיר הישראלי עשה עם המזורקות של שופן זה מדהים….  בלי הטלת ספק במורשת של רובינשטיין, בר-שי מבסס, ראשית כל, את הייחודיות של המזורקות, בהזכירו לנו את העניין בהן וחוקר את מצבי הרוח שלהן, שלעתים מבוטאים על ידי חרדה- תחושה שמועברת היטב על ידי חוסר יציבות פנימי של המקצבים שלהן.  בר-שי גם יוצר עולם צלילים מאוד ייחודי, עם מגעים מלאי רמזים.

דיסק מג'ורי וייחודי"

(כריסטוף הוס "לה דוואר" אפריל 17, 2009 / על "שופן מזורקות" דיסק מירארה )  

 

 

 

 

קטעי ביקורות על דיסק יצירות פרנסואה קופרן / עידו בר-שי

Francois Couperin CD "Les Ombres Errantes" /  Mirare  MIR195

 

 

הפסנתרן יודע כיצד לשבות את רוחו של כל קטע, רציני או מבריק,  מעורר לחיים תמונות נוף או סצנה פסטורלית.  כיצד ניתן לעמוד בפני מגע כל כך מעודן? 

סטפן פרידריך/ "קלסיקה"/ מאי 2013

 

ישנן אותן הזדמנויות נדירות של האזנה, שבאופן מיידי הקרקע נשמטת תחת רגליך, ואתה נסחף אל תוך מסע קסום ממנו אתה חוזר למציאות רק בתום הצליל האחרון.  כזה הוא המסע אליו יוצא עידו בר-שי עם האלבום החדש שלו…  לעידו יש את כל התכונות המיוחדות הנדרשות בשביל לעצב ולהעביר את האמנות של קופרן, על כל עדינותה, המיומנות, האלגנטיות הריקודית, מלוא החיות והתעלות הרוח שבה  לכדי חוויה אשר הינה מרתקת כמו גם פואטית ומאתגרת.

ביסודו עידו בר-שי הוא וירטואוז יוצא דופן כפי שמשתמע מההאזנה ,בהזדמנויות שונות, ויחד עם זאת הוירטואוזיות שלו מוגשת בצניעות אצילית – בשרותה של הגאונות, של היוצר ושל התהליך המוביל ליצירה הסופית. 

כל אחת מהמיניאטורות הבלתי נשכחות מגלה אישיות אינדיבידואלית; כל אחת מכוננת קשר ברור במסע אליו עידו בר-שי לוקח אותנו המאזינים, בכל תו ותו.

אחרי האזנה לקופרן בביצועו של עידו בר-שי, אני כעת רואה בו אחד הפסנתרנים הכי ליריים ומעודנים של תקופתנו.

כריסטוף שלורן /  The Listener / 18.6.2013

 

הצליל הוא, כנראה, עשיר ומעודן יותר מהמגמה הנוכחית של הדור הצעיר של הפסנתרנים, נקודה  טובה על מנת להביע את הססגוניות האין סופית של המוזיקה הזאת.  חוש השיח המוסיקלי הוא חופשי ונועז…

פיליפ רמין/דיאפזון/ מאי 2013

 

עידו בר-שי הוא פסנתרן ישראלי מאוד מוכשר, רגיש ובעל חוט שדרה.   דיסק זה הינו הקלטה יוצאת מן הכלל.  כה הרבה תמונות נוף, כמו גם רגשות, דיוק המתערבב אל תוך כל הפנטזיות: אביב על  נגן הדיסקים. המלחין היה אוהב זאת, אין לפקפק בכך אף לרגע…

פרדריק קאזדזו / "מדיהפארט" / 2.4.2013

 

 

מעוררות רגשות וחידתיות, כותרות היצירות נתנו השראה לעידו בר-שי לקריאה שהיא מלאת חיים, צלולה ואוורירית. הצורף הישראלי שזר קטעים כמו פנינים אמיתיות במחרוזת כסף.  הפתעה; הוא מבצע אוצרות ברוקיים יפהפיים אלו בפסנתר סטיינווי של ימיינו.  הפסנתר שלו, חף מכל כבדות, היה יכול כמעט לעבור באוזנינו ככלי ברוקי תקופתי.

לה ליברטה (שוויץ) / 9.3.2013

 

הפסנתרן עידו בר-שי מגיש עם כישרון מפעים 25 מהמיניאטורות האלו בצורה שאינה מותירה כל ספק באשר הוא. המגע שלו מיומן, חושני ומבריק.  בין הקולות כל פראזה נושמת באופן אינדיבידואלי.   כאשר המכניזם של הפראזה הברוקית מתחיל, אז גם התנועה מונחית ברוב חן, כאילו מעט נשטפת על ידי התעוררותו של גל של הדגש מעודן. עם קסם רב, בר-שי מפרש קטעים שהם למעשה כמעט בלתי ניתנים לביצוע על כלים בעלי מקלדת אחת בלבד. הצלילים הרפטטיביים, מלאי חיות מתפרצת, בקטע "Le Tic-Toc-Choc ou Les Maillotins" הם פשוט מחשמלים…

הלמוט רום/ באיירישה רונדפונק / 22.4.2013

 

הפסנתרן הישראלי עידו בר-שי התפרסם בזכות נגינתו המאוד פואטית  של סונטות של היידן.  הוא ממשיך מעבר לכך כעת, בהעניקו ב25 קטעים מוזיקליים קצרים הוד והדר ומצלול עשיר שלפעמים מתקרב לאנאכרוניזם אבל מצליח לא ליפול לכך. ביצירות אלו, שהנן כה אליפטיות שהן בקושי ניתנות לפענוח,  הוא חקר את הקיארוסקורו (טכניקת ציור של אור וצל) של המוסיקה שמעלה בזכרון את דה לה טור כמו גם את דלקרואה.

פרנסואה לאפון/"מוזיקזן" /  6.5.2013

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כללי :

 

"כאשר עידו בר-שי הצטרף לנגנים לביצוע קאמרי של הקונצ'רטו של מוצרט, כאן, לנגינה הנקייה ומלאת החיים שלהם הוא הוסיף חוש כיוון באופן מכריע. זה היה מוצרט מלא קסם חום ואלגנטיות."  ( מגזין "סטראד" – מרץ 2004)     

 

 

"בר-שי הציג שליטה מופלאה בפסנתר, ובדרישות המוזיקליות והטכניות של הקונצרטו לפסנתר מס. 2 של שופן.  הייתה רגישות רבה וווירטואוזייות שזרמה בקלות בהגשה שלו. המגע שלו קוסם רך אך יחד עם זאת חודר ובעל עצמה כאשר נדרש."  (אורי אפשטיין/"ג'רוזלם פוסט" – 2/11/2004)   

 

 

"יש להעריך במיוחד את רגישותו ובגרותו של עידו בר-שי בנגינת סט המזורקות של שופן."

(מישל פארוטי/ "דיאפאזון" ספטמבר 2005 – על DVD של "הפסנתרים של מחר" – נאיב/אידאל אודיאנס).   

 

 

"…התרשמתי מהסגנון הבוגר שלו ומגישתו למוזיקה ככלל. הוא אמן." (אלקסיס וייזנברג)

 

 

"הוא נולד עם מזורקות בבטן… מי שישמע אותו מנגן שופן, בלי לראות, יחשוב שרובינשטיין מנגן" (פנינה זלצמן/"מעריב" – 25/5/2001 )