אודות

הסטוריה

המהנדס משה רובין מפקח על השידור הראשון
המהנדס משה רובין מפקח על השידור הראשון

 

סיפורה של התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור

 

 

לידה מפתיעה

 

ב-30 במרץ 1936 פילח את האתר קולו של המנהל הבריטי של הדואר בפלשתינה, הקולונול האדסון, בהכריזו לראשונה "כאן ירושלים קוראת" (“This is Jerusalem Calling”). מיד אחריו נשמע קולו של המתרגם לעברית יצחק עבאדי – "הלו הלו, ירושלים מדברת" ולאחריו נשא את נאומו הנציב העליון, סר ארתור ווקופ, ובכך חנך באופן רשמי את שירות השידור של פלשתינה. את ההשקה החגיגית ערכו על גבעה ברמאללה, במקום שבו הוצב המשדר. כבר מראשית ימי השידור הציבורי הייתה למוסיקה חלק נכבד בתוכן המשודר, ואף נודעה לה משנה חשיבות בימי המנדט הבריטי, מאחר שהמדיניות שהצהיר עליה הנציב העליון גרסה שיש להימנע מתוכן פוליטי לכל דבר ועניין. הצלילים המוסיקליים הראשונים שהושמעו באירוע ההשקה בקעו מן הפסנתר של אריך (אריה) זקס, שניגן את המבוא לשיר שהושר מפי חיים ויטוריו ויינברג.
בימים הראשונים נוגנו הקטעים המוסיקליים של הרדיו הצעיר בידי חבורה של מוסיקאים, רובם עולים מארצות מרכז אירופה, שהרכיבו את התזמורת הקאמרית של שירות השידור של פלשתינה. את האנסמבל ניהל כראל שלמון (שבמקור שמו היה קארל סלומון).
שלמון מספר בזיכרונותיו: "מעטים יודעים שגם תזמורת רשות השידור באה לעולם בזכותו של ברוניסלב הוברמן (מייסדה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית), אם כי על דרך השלילה. נהגנו אז לשדר מדי חודש קונצרט של התזמורת הארץ-ישראלית תמורת תשלום של 50 לא"י, סכום דמיוני באותם ימים. כאשר הגיע הוברמן לביקורו השני בארץ, התנגד להסדר זה, שכן חשש כי המאזינים הפוטנציאליים, במקום לקנות כרטיסים, ישבו בבית ויפתחו את המקלטים. עם ביטול השידורים נשארו בידינו 50 הלא"י. הצעתי להשקיען בשכירת נגנים שירכיבו תזמורת קאמרית קבועה של "קול ישראל". 11 נגנים במשכורת חודשית של לירה וחצי לנגן – זו הייתה אפוא ההתחלה".
מלבד מתן מענה לצרכים של שירות השידור, חדורים ברוח חלוצית, שמו לעצמם חברי האנסמבל למטרה לסלול את הדרך ולהכין את הקרקע לחיים מוסיקליים ברי קיימא בירושלים. לפיכך כללה תכנית הקונצרטים ב-1938 הן קונצרט שנערך בימק"א לרגל חג המולד, בניצוחו של המנצח בוגר אוקספורד קרופורד מק'נייר, הן בכורה ארצישראלית לקונצ'רטו לכינור מאת שומאן, בנגינת הכנר סשה פרנס כסולן, הן תכניות קונצרטים מיוחדות שבהן בוצעו יצירות מאת מלחינים פעילים שחיו באותם ימים בארץ ישראל. בקונצרטים שבוצעו ב-1938 נכללו ביצירות האלה סוויטות לכלי מיתר, שחוברו על ידי ורדינה שלונסקי, יוסף טל (גרואנטל) ומרדכי סתר (סטרומירסקי); וריאציות על שיר פלשתיני מאת כראל שלמון; ושיר ערש למיתרים מאת פטר גרדנביץ.

 

 

casals2

מריו קזאלס והתזמורת הסימפונית הירושלים, 1969

 

 

 

 

מאנסמבל לתזמורת

 

במהלך 1938 ארגנו שלמון ומקנייר מחדש את האנסמבל והקימו את התזמורת של שירות השידור של פלשתינה. עם החברים המייסדים של התזמורת נמנו סשה פרנס כנגן כינור ראשון; וולפגנג שוקן ופרנקל ככינור שני; חנוך היינריך יעקובי, שהיה תלמידו של הינדמית; ג'ני שמרצלר ואריה מירקין בוויולה; דניאל הורפמקלר בצ'לו; וילהלם פון בלייזה (לימים דה בלייז) היה נגן החליל; ושבתאי פטרושקה בכלי נשיפה ממתכת. ב-1939 החלה התזמורת בסדרת הקונצרטים השבועיים באולם ימק"א בירושלים, ושם התקיימו הקונצרטים עד 1975. בסוף שנת 1986 עברה התזמורת לביתה הקבוע באולם ע"ש הנרי קראון.
עם קום המדינה קיבלה התזמורת ב-1948 את המעמד הרשמי של תזמורת הרדיו, תזמורת "קול ישראל". מראשיתה, כתזמורת של ממשלת ישראל, בתוקף היותה חלק מרשות השידור ויותר מאוחר כ"תזמורת הסימפונית ירושלים", משתתפת התזמורת בכל האירועים ההיסטוריים של בירת ישראל. בתור תזמורת הרדיו הלאומי ממלאת התזמורת את ייעודה הטבעי בטיפוח המוסיקה הישראלית, בארץ ובחו"ל.
עם השנים התזמורת גדלה במספר נגניה והרחיבה את תכניותיה. בשנות ה-70, תחת ניהולו האמנותי של מאסטרו גארי ברתיני, גדלה התזמורת מהרכב של 50 נגנים לתזמורת סימפונית מלאה בת 90 נגנים.

 

מנהלים מוזיקלים

 

המנהל המוסיקלי של התזמורת הוא מאסטרו פרדריק שאזלן, שזו כהונתו השנייה בתפקיד. מיום הווסדה כתזמורת סימפונית ירושלים, היו לתזמורת שמונה מנהלים מוסיקליים: מנדי רודן (1963-1972), לוקאס פוס (1972-1976), דייויד רוברטסון (-1976 1978), גארי ברתיני (1978-1987), לורנס פוסטר (1988-1992), דויד שלון (1992-2000), פרדריק שאזלן (2000-2002) ולאון בוטשטיין (2010-2003).

 

מורשת מפוארת

 

בשנת 1951 היה אוטו קלמפרר לראשון מבין שורה ארוכה של מוסיקאים בעלי שיעור קומה שהתארחו בתזמורת. אחריו הגיעו רבים, ובהם אמנים אדירים כגון איגור סטרווינסקי, ארתור רובינשטיין, יהודי מנוחין, איגור מרקביץ', מסטיסלב רוסטרופוביץ', פבלו קזאלס, הנריק שרינג, אייזק שטרן, רדו לופו, כריסטה לודוויג, מרתה ארחריץ', יו יו מא, פייר בולז, נביל מארינר, ז'ן-פייר רמפל, חוסה קרראס, טביאה צימרמן ויפים ברונפמן.
מבין המנצחים שניצחו במרוצת השנים על התזמורת בלטו מיכאל טאובה, גאורג זינגר, אוטו קלמפרר, היינץ פרוידנטל, יורי אהרונוביץ', שלום רונלי-ריקליס, מנדי רודן, איגור מרקביץ', לורנס פוסטר, יואב טלמי, סרג'יו קומיסיונה, לוקאס פוס, גארי ברתיני ודויד שלון. בין היצירות שביצעה התזמורת בבכורה עולמית: האופרה דויד מאת דריוס מיו (1954); הקנטטה אברהם ויצחק מאת איגור סטרווינסקי, בניצוחו של רוברט קראפט (1964); אקסטהורטטיו (דלפיקולה, 1971); יצירות של סופיה גוביידולינה, אנרי דיטייה, אלפרד שניטקה ואחרים; במיוחד ראויה לציון היצירה שבעת שערי ירושלים מאת קז'ישטוף פנדרצקי בניצוחו של לורין מאזל, אשר חוברה לרגל חגיגות ה-3,000 של ירושלים (1999). קונצרט זה היה מפעל משותף עם תזמורת רדיו בוואריה.
במהלך השנים קיימה התזמורת בגאווה את פסטיבל "ליטורגיקה", שייסד גארי ברתיני. הפסטיבל התקיים בחודשי החורף וכלל רפרטואר מוסיקלי של שלוש הדתות המונותאיסטיות. עם הזמן הוטמע הפסטיבל בקונצרטים השוטפים של התזמורת וכיום הוא מתקיים למעשה כסדרה שנתית של קונצרטים ווקאלים.

 

 

התזמורת כשגרירת תרבות

 

המסורת של רגעים מוסיקלים גדולים נמשכת עד היום. התזמורת מוזמנת לעתים תכופות לסיורי קונצרטים ברחבי העולם, והופיעה באולמות היוקרתיים ביותר, ובהם קרנגי הול בניו יורק, אולם המוזיקפריין בווינה, אולם הפילהרמוני בקלן ואולמות הקונצרטים המרכזיים בדיסלדורף, בפרנקפורט ובלוצרן. בפברואר 2015 ביצעה התזמורת את הסימפוניה מס' 13, באבי יאר, מאת שוסטקוביץ' באירוע שערך ארגון יונסקו בפריז לציון 70 שנה לשחרור אושוויץ. בחודש אוגוסט האחרון (2015) ערכה התזמורת סיור מוצלח בברזיל עם מאסטרו שאזלן והסולן איתמר זורמן ובחודש ינואר 2016 ערכה התזמורת סיור מקיף בארה"ב. בחודש יוני 2009 ביצעה התזמורת את האורטוריה אליהו (מנדלסון) בקונצרט הסיום של פסטיבל באך השנתי בלייפציג וזכתה לביקורות נלהבות.